דחיית ערר על החלטת בימ"ש לעצור מואשם בשוד בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות

1.       בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ) בב"ש 2901/07 מיום 1/11/2007, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

2.       נגד העורר הוגש כתב אישום בתאריך 5/10/2007 המייחס לו שוד בנסיבות מחמירות בצוותא (לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 406(א) ו-408 לחוק העונשין), תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 381(א)(1) ו-382(א) לחוק העונשין), החזקת סכין (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין), היזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין) והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 245(ב) ו-249 א(2) לחוק העונשין).

          על פי כתב האישום שהוגש נגד העורר, קשר הוא קשר עם אחרים להתפרץ לביתה של המתלוננת, אישה כבת שמונים המתגוררת בגפה במושב שרונה, על מנת לגנוב מהבית רכוש, תוך הפעלת אלימות כנגד המתלוננת. כאשר הגיעו העורר והאחרים לביתה של המתלוננת ודפקו בדלתה, דחף אותה העורר פנימה בחוזקה, עד שמשקפי הראיה שלה נפלו ונשברו. העורר תפס את המתלוננת, תוך שהוא אוחז סכין בידו, והדביק נייר עבה סביב פניה על מנת לחסום את פיה ולמנוע ממנה להזעיק עזרה, על אף שהמתלוננת סובלת מקשיי נשימה. האחרים כפתו את המתלוננת בידיה וברגליה. העורר חתך את כבל הטלפון של הבית והוא והאחרים גנבו את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת למען לא תוכל להזעיק עזרה. העורר אף איים על המתלוננת, בטרם צאתו מביתה, כי אם תודיע למשטרה על האירוע, הוא ירה בראשה. העורר והאחרים גנבו מהבית, בחצי השעה שהיו בו, סכום של 300 ש"ח במזומן, כונן מחשב שבו היו מסמכים חשובים של מוזיאון בית יגאל אלון וציוד רכיבה - כך על פי כתב האישום. מכתב האישום עולה עוד כי העורר אף מסר בחקירתו טענת אליבי, והניע את אחיו הצעיר ואדם נוסף שישתפו פעולה עם טענת האליבי, השקרית, שמסר העורר במשטרה.

3.       בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בבית המשפט הנכבד קמא, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של העורר שכן נמצאה טביעת אצבע שלו בבית המתלוננת, ולפיכך התמקד הדיון בשאלת המסוכנות וחלופת המעצר. בית המשפט הנכבד קמא החליט כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, והוסיף כי המעשים המתוארים בכתב האישום יש בהם כדי לבסס עילת מעצר הנלמדת גם מנסיבות ביצוע העבירות ומחומרתן. על אף האמור לעיל, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר לעורר, במטרה לבחון האם מסוכנותו של העורר ניתנת לאיון בחלופת מעצר, על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים). לאחר קבלת תסקיר המבחן, שקבע כי הורי העורר אינם יכולים לשמש כמפקחים עליו והמליץ שלא לשחררו לחלופת המעצר בבית הוריו, החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט בהחלטה מנומקת ציין כי גם מעברו הפלילי של העורר ניתן ללמוד על מסוכנותו, כי לא ניתן לתת אמון בעורר וקיים סיכוי גבוה להישנות המעשים העבריינים ועל כן לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

          מכאן הערר שבפניי.

4.       ב"כ העורר טען כי תסקיר שירות המבחן התייחס רק לחלופה שדיברה בשחרורו לבית הוריו ובהקשר זה העיר כי במסקנות לגבי הורי העורר - לא ניתן, לשיטתו, להסיק לגבי מסוכנותו הכללית של העורר, שאינה מאפשרת כל חלופת מעצר אחרת. לדבריו, סנגורו הקודם של העורר ביקש לבחון חלופות נוספות, ואולם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא. כן טען ב"כ העורר כי המדובר במעשה בודד של העורר ולא במעשים שיטתיים, בהיותו של העורר חלק מחבורה שלא כל חבריה נתפסו ולא ברור מה חלקו היחסי באירוע המתואר בכתב האישום.

          ב"כ המדינה טענה מנגד כי דין הערר להידחות, מן הטעם שמסוכנותו של העורר ברורה הן מחומרת העבירות ומהאכזריות שבמעשיו, והן מניסיונותיו לשבש משפט ולהדיח עדים בחקירה. ב"כ המדינה התייחסה בטיעונה בעל-פה אף ל"מכת המדינה" החדשה של תקיפת קשישים, וכן לעברו הפלילי המכביד של העורר, אשר היה מעורב גם בעבר בעבירות אלימות וסמים על אף גילו הצעיר. ביחס למעורבים האחרים בפרשה, הודיעה ב"כ המדינה בהודעה נפרדת כי שותפיו של העורר לשוד אכן טרם נתפסו וכי שני האנשים שנעצרו עימו בסמוך לביצוע השוד שוחררו לאחר שלא נמצאו ראיות הקושרות אותם לאירוע. בהקשר זה יש לציין עוד כי העורר שמר על זכות השתיקה ולא מסר פרטים לגבי שותפיו.

5.       לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

          מסוכנותו של העורר משתקפת מעצם ביצוע השוד המיוחס לו, מן האלימות שהופגנה על ידי העורר ומן האכזריות של המעשים המיוחסים לו (ראו: בש"פ 10232/07 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007); בש"פ 3848/07 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם) (2007); בש"פ 3383/07 מחרייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007); בש"פ 10176/06 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם) (2006); בש"פ 11789/05 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006)).

          יפים לענייננו, בשינויים המתאימים, גם דבריה של חברתי, השופטת ארבל, בבש"פ 10324/05 מדינת ישראל נ' אבו שנדי (לא פורסם) (2005): "המדובר בעבירות חמורות שנעשו תוך ביצוע מעשי אלימות וגרימת חבלות לאדם קשיש בן 87 בביתו, שאמור להיות מבצרו, ממניעים של בצע כסף. המסוכנות העולה מנסיבות אלה היא חדה וברורה ".

לכך נוספת עילת מעצר שעניינה חשש לשיבוש הליכים ואף להימלטות, הנלמדת מן העובדה כי העורר נאשם גם בהדחה בחקירה וכי, על פי כתב האישום, לאחר שנחקר על ידי המשטרה הניע את אחיו ואדם נוסף לשקר עבורו בעת בדיקת האליבי שמסר. כן יצוין כי כנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן שישה חודשים, מתאריך 27/2/07, שלא יעבור עבירות אלימות (למעט איומים) לתקופה של שלוש שנים. משקלם המצטבר של השיקולים האמורים מצביע על אי-התאמת חלופת מעצר בעניינו של העורר, והדבר מקבל משנה תוקף מתסקיר המבחן שבחן את עניינו בעומק רב.

6.       באשר לבקשת ב"כ העורר כי ייערך תסקיר מעצר נוסף ותיבחנה חלופות אחרות לאלו שנבדקו - נציין כי קיימים מקרים שבהם ברור לבית המשפט, אף ללא קבלת תסקיר מעצר, כי כל חלופת מעצר לא תשיג את תכלית המעצר (ראו: בש"פ 59/05 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005)). בעניינו, בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר זאת על אף שקבע כי קיימת כאן חזקת מסוכנות שקשה להסירה. נראה כי בנסיבות אלה אין מקום לעריכת תסקיר נוסף, בין היתר לאור העובדה כי שירות המבחן ציין במפורש (כעולה מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא) כי לעורר דפוסי התנהגות אימפולסיביים, המשולבים באלמנטיים הרסניים ואנטי סוציאליים; כי בשנים האחרונות חלה החרפה באורחות חייו השוליים של העורר, שבאה לידי ביטוי בשימוש בסמים ובהעמקת מעורבותו בעולם העברייני ולבסוף כי קיימת סבירות להישנות עבירות נוספות ברמה גבוהה. נוכח המלצה שלילית זו, לא ניתן לומר כי שירות המבחן מסר המלצה שלילית אך ורק ביחס לחלופת המעצר המתמקדת בבית הוריו של המשיב. הנה כי כן נראה כי לנוכח האמירות המפורשות המפורטות לעיל, המלצת שירות המבחן הינה שלילית בכלליותה, ולא רק בהקשר להורי העורר כמפקחים עליו.

7.       לאור מכלול השיקולים המפורטים לעיל - חומרת העבירות המיוחסות לעורר, נסיבות ביצוע העבירה האכזריות, עברו הפלילי המכביד של העורר וכן התסקיר השלילי של שירות המבחן - מצאתי לנכון לדחות את הערר.

          ניתנה היום, כ"ב בשבט התשס"ח (29.1.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דנ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il